אך ועדה רפואית בודקת הגבלת טווחי תנועה בכתף

הגבלת טווחי תנועה בכתף וסעיף הנכות

סעיף 41(4)(ב), העוסק בהגבלת טווחי תנועות בפרק הכתף, קובע כי אחוזי הנכות בשיעור 15% יינתנו כאשר יכולת התזוזה (הרמת היד) היא "עד לגובה השכם".

מה נקבע בספר הליקויים

לגבי הגבלת תנועות בכתף נקבע בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (המכונה "ספר הליקויים").

סעיף ליקוי	תיאור הליקוי (הגבלת תנועה)	אחוזי נכות
41(4)(א)	יכולת תזוזה מעל לגובה השכם	0%
41(4)(ב)	יכולת תזוזה עד לגובה השכם	15%
41(4)(ג)	עד $45^\circ$ מהגוף…	25%

הפרשנות העולה מכאן: שקביעת 15% נכות דורשת קיום של מגבלה שמונעת מהנפגע להרים את ידו באופן מלא, כלומר מעל גובה השכם.

"עד לגובה השכם" פירושו שהגבול העליון של טווח התנועה האפשרי (Elevation – הרחקה או כיפוף קדימה) הוא גובה השכם (ככלל מדובר בטווח תנועה שנע בין 90 מעלות עד 100 מעלות בקירוב).
הדרישה היא למגבלה, ולא ל"חוסר יכולת מוחלט": המונח המשפטי והרפואי הוא "הגבלת תנועות". אם ישנה תנועה, אך היא מוגבלת לטווח מסוים (במקרה זה, עד השכם), זהו ליקוי שאמור לזכות בנכות של 15%.
חוסר יכולת מוחלטת להניע את המפרק כלל מוגדרת תחת סעיפים אחרים (כגון קישיון – Ankylosis). כך שאסור להתבלבל בדיון בפני הוועדה הרפואית.

אך בוחן בית הדין לעבודה טעות משפטית

בתי הדין לעבודה עוסקים בביקורת שיפוטית על החלטות הוועדות הרפואיות, אך ככלל, הם נמנעים מלהתערב בשיקול הדעת הרפואי של הוועדה בדבר מידת המגבלה (האם התנועה היא עד השכם ובאופן ביצוע הבדיקה (אקטיבית או פאסיבית).

ההתערבות נעשית רק כאשר נפלה טעות משפטית בפרשנות התקנות או כאשר ועדה רפואית חורגת מסמכותה.

בדיקה קלינית ושיקול דעת רפואי: בתי הדין חוזרים ומדגישים כי אופן ביצוע הבדיקה הרפואית, לרבות מדידת טווחי התנועה וההחלטה אם מדובר בבדיקה אקטיבית או פאסיבית, הוא עניין רפואי מובהק המצוי בסמכות הוועדה הרפואית.
אך חשוב לעמוד על כך שהוועדה הרפואית תציין באיזו שיטה בוצעה הבדיקה הקלינית. הדבר רלוונטי כדי להבין אם הבדיקה נעשתה בשימוש עזר של הבודק או הנבדק עשה את הפעולה לבד.
הצורך בנימוק ברור להגבלה: פסקי דין שונים, מורים לוועדות הרפואיות לבצע בדיקה מפורטת לכתף, לציין את מידת ההגבלה שתירשם על ידן (כלומר, את טווח התנועה שנמדד) וכן לנמק את החלטתן לקבוע סעיף ליקוי מסוים, כגון 41(4)(ב) או 41(4)(ג).

אך קובעת ועדה רפואית את דרגת הנכות

יישום סעיף 41(4)(ב) תלוי במדידה קלינית של הגבלת התנועה על ידי הוועדה הרפואית:

אם הוועדה הרפואית מוצאת כי טווח הרמת היד (הרחקה או כיפוף קדימה) מגיע עד גובה השכם – קביעת הליקוי תהיה לפי סעיף 41(4)(ב) המקנה 15% נכות.
אם נמצא טווח תנועה העולה על גובה השכם – הליקוי ייקבע לפי סעיף 41(4)(א) (0% נכות).

ההבחנה היא, כאמור, בין מגבלה (טווח תנועה קיים אך חסר) לבין טווח תנועה תקין (מעל השכם).

שימו לב ובכך טועים רבים , הסעיף אינו דורש "חוסר יכולת" מוחלט, אלא "הגבלת תנועות" לטווח ספציפי.